דף הבית >> דף הבית


 
ליובה אריה גוקובסקי (אחישר) (1914-1954)

ליובה נולד בי"ד בניסן תרע"ד (1914) בעיירה יעדעניץ אשר בבסרביה רומניה.

היה חבר "פועלי ציון" מהפעילים בתנועה משחר נעוריו. בשנת 1933 עלה ארצה והצטרף לקיבוץ יגור.

ליובה עבד כפועל ברכבת וכסבל בנמל תל אביב. עוד לפני כן, בהיותו בפלוגת מגדיאל התקשר עם רות,
חברתו לחיים לעתיד.

בדצמבר 1938 נשלח ליובה לשליחותו הראשונה ברומניה. הוא עבר מעיר לעיר ומעיירה לעיירה והקים
תנועה עממית רחבה. באחד ממכתביו הוא כותב:

"אני רואה כי עיקר פעולת השליח - להמצא יום יום בתוך תוכה של התנועה".

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת 1940 נתבע לחזור ארצה אבל גורלו כ"קונסול רומני", כשליח מתמיד
של התנועה ברומניה, גרם לו שיחזור לשם כצנחן.

בשנת 1943 הוא היה בין הראשונים מתוך קבוצה שכללה 37 צנחנים יהודים (ביניהם חנה סנש), אשר התנדבו לצנוח לאירופה הכבושה, במטרה להביא עידוד ועזרה ליהודי אירופה הנאנקים תחת עול הכיבוש הנאצי, את שליחותו זו מילא בגבורה רבה.

הוא היה הצנחן הראשון שמיזג את השליחות הצבאית עם השליחות היהודית, והיה היחיד שגוייס לתפקיד
לא מתוך הצבא אלא מבין האזרחים, יחד עם חברו אריה פיכמן מקיבוץ בית אורן.

לובה שלט בשפה הרומנית, גרמנית, למד לפני צאתו לשליחות את השפה הצרפתית, במחנה
השבויים לאחר שנתפס אף למד את השפה האנגלית.

בליל ראש השנה תש"ד (1940) והוא כבר בעל משפחה ביגור, הוצאו ליובה ואריה לשליחותם.
בעת הצניחה על אדמת אירופה נפצע ליובה ונפל בשבי. פרשת השבי, מסופרת בספרו "אל אשר נקראתי",
לובה מתגלה כאיש מחתרת מובהק, כאשר גם בשכבו בבית החולים לשבויים יודע הוא לעמוד בשליחותו,
באמצעות קשירת קשר עם אחות מצוות בית החולים.

בשנת 1944 חוזר ליובה מהשבי. במשך 3 שנים ממלא שורה של תפקידים מרכזיים בקיבוץ יגור:
מזכיר, מרכז ועדת חינוך ו...רועה צאן.

ב 1946 הוא נקרא שוב לשליחות, והפעם בפעילות לשחרור עצורים יהודים שנעצרו על ידי הבריטים
במחנות המעצר בקפריסין.

על אף היותו לרוב איש ציבור, מצא ליובה תמיד פנאי לשוחח עם כל חבר, להקדים 'שלום' לכל אדם עובר
בחצר,כי לא רק איש החובה היה אלא גם איש הרעות והאהבה הגדולה לאדם.

ביום חמישי, כ"ח בתמוז תשי"ד, 29 ביולי 1954, יצא ליובה לקיבוץ מעגן להשתתף בעצרת הזיכרון לחברו
הצנחן פרץ גולדשטיין ז"ל. לאחר התחלת הטקס נפל אוירון שחג מעל העצרת לתוך הקהל ופגע באנשים
שישבו בשורות הראשונות. בין 17 חללי התאונה (שידועה בשם "אסון מעגן" ), היו גם ליובה ואריה פיכמן.

בן 40 במותו נקבר ליובה בבית העלמין בקיבוץ יגור.


יהי זכרו ברוך.