לזכרו של ליובה גוקובסקי ז"ל

 


אסון מעגן - האסון שהושמט במשך שנים מעל דפי ההסטוריה

איילת גל, שדודיה היו בין ההרוגים חקרה את האסון:

" היום: 29 ביולי
♦  השנה: 1954   האירוע: עצרת צבאית ממלכתית לזכר צנחני מלחמת העולם השנייה בקיבוץ מעגן   האסון: מטוס פייפר שחג מעל הקהל נופל ומתרסק לתוכו ♦  התוצאה: 17 הרוגים ו-25 פצועים
מחדל 1: המפגן האווירי יצא ללא אישורים ♦ מחדל 2: טייס חסר ניסיון ובעל רקורד בעייתי

ועדת החקירה: כל מי שטיפל בארגון העצרת מראשיתה ועד להתרסקות המטוס נהג בפזיזות, בקלות ראש ובחוסר אחריות

העצרת נערכה בקיבוץ מעגן שעל שפת הכנרת ובה אמורה היתה להחנך אנדרטה לזכרו של פרץ גולדשטיין ז"ל, בן מעגן, שצנח ולא שב. תפקידה, מעבר להנצחה, היה להוות את אות הפתיחה להקמתו של חיל הצנחנים בתוך צה"ל. לעצרת הוזמנו כל גדולי האומה דאז: ראש הממשלה משה שרת, יגאל אלון, מרדכי נמיר, טדי קולק וישראל קסטנר. כמו כן הוזמנו הצנחנים ששבו ממלחמת העולם השנייה בשלום ובני משפחותיהם של הצנחנים שלא חזרו. מהעדויות עולה כי בעצרת נכחו בין 2,500 ל- 2,700 איש.


תזמורת צה"ל פצחה בנגינת "התקווה". חיילת צעירה, דליה פרידלנר, חיכתה בצד לסיום ההמנון ועלתה לבמה כדאי לקרוא את תפילת יזכור, בעוד דגל ישראל מורד לחצי התורן.



יצחק אלון, מזכיר הפנים של קיבוץ מעגן (ואביו של עמי איילון), נשא את דברי הפתיחה ואחריו צעד אביו של פרץ גולדשטיין ז"ל להסיר את הלוט מהאנדרטה. הזרים הונחו על האנדרטה, וכשהגיעה העת להקראת איגרת מטעמו של נשיא המדינה נישאו כל העיניים אל על.
מעל ראשי המוזמנים חגו שני מטוסי פייפר קטנים של חברת "קלוב תעופה". אחד המטוסים, שטייסו היה אורי גלין, מדריך טיסה בחברה, היה צריך להצניח איגרת ברכה ממטוסו לעבר מקום שסומן לו מראש מאחורי האנדרטה. כאשר זרק גלין את האיגרת ממטוסו, היא נתפסה בגלגל השמאלי של המטוס ונשארה תלוייה שם. הטייס גלין עשה מאמצים לחלצה מהגלגל, ואכן הצליח להכניסה פנימה למטוסו. הוא זרק אותה בשנית ומיד לאחר מכן צלל מטוסו במהירות לתוך הקהל הרב, כאשר הוא פוגע תחילה בסגן שמחה לוי ממשמר הכבוד הצבאי, ואחר כך ממשיך והורג ופוצע אנשים ישבו בספסלים בשורות הראשונות.



 17 הרוגים ומעל 25 פצועים היתה התוצאה העגומה של אותו ארוע. מוות כה סתמי, באירוע שנערך על מנת לרומם את רוחו של הציבור בארץ דאז.

שמות ההרוגים:

שלום פינצ'י - איש הפלמ"ח וקיבוץ גת. התנדב לצנוח ונשלח ליוגוסלביה בה נלחם בין הפרטיזנים וחזר בשלום.
סא"ל דב הררי - ממייסדי קיבוץ בית אורן. צנח ברומניה, חזר ועם פרוץ מלחמת השחרור התגייס לצה"ל ומילא 
   בו שורה של תפקידים.
אריה פיכמן - צנח ברומניה, נפל בשבי ועבר עינויים קשים. בשובו לקיבוצו בית אורן, מילא בו תפקידים מרכזיים.
אליק שומרוני - מקיבוץ אפיקים. מחנך נוער בארץ ובגולה, שמפעל חייו האחרון היה הקמת הנח"ל.
ליובה גוקובסקי - צנח ברומניה ובעת הצניחה שבר את רגלו, נשבה וניהל פעולת מחתרת לחילוצו מבית החולים 
   עד חזרתו לקיבוצו יגור והפיכתו למזכיר הקיבוץ. 
דניאל סירני - מקיבוץ גבעת ברנר. התייתם כבר מגיל 14 מאביו, אנצו סירני, אשר צנח באיטליה, נתפס ומצא
   מותו בדכאו.
עפרה קטרון סירני - אשתו של דניאל.הקדישה את זמנה לעבודה בחברת הילדים והנוער העובד.
ציפורה כסה - מקבוצת שילר. רעייתו של חבר הכנסת יונה כסה, שבעודה אם לילדים צעירים התגייסה ושירתה
   במצרים מתוך הרגשת חובה אלמנטרית.  
בן ציון ישראלי - ממייסדי הקיבוץ בחצר כנרת. איש עשייה, מראשוני כובשי העבודה במושבות יהודה, בכנרת    
   החווה, בסג'רה ובכפר אוריה. היה זה שהיא את התמרים לראשונה לארץ.
מולה זהרהרי, איש העבודה והספר ורעייתו רחל, מורה אף היא, שהיתה שותפה בחינוך והדרכת נוער.
♦ ארבעת חברי קיבוץ מעגן : אליהו אוסטרייכר ורעייתו יוליה, מרדכי קורלנדר וגיאורג אראטו.
סגן שמחה לוי - מקיבוץ מסילות, קצין משמר הכבוד בטקס מטעם הצבא.
רומה שמאי - אשת חינוך ופדגוגיה שהיתה פעילה בעבודת הסברה והדרכה בשכונות עוני.

משפחות ההרוגים היו מלח הארץ, אנשים מגוייסים בכל מאודם לטובת בניית מדינת ישראל והחברה. משפחות אלה מעולם לא קמו וזעקו את זעקת המתים, מעולם לא השמיעו ברבים את מצוקתן ולא דברו על
אי ידיעת העובדות אודות אירועי היום ההוא. מדהים לשמוע ולראות עד כמה טויח הסיפור וכיצד מעולם
לא יצאה האמת לאור על כל פרטיה במשך למעלה מ 50 שנה...    "

  לכתבה המלאה שהתפרסמה בעיתון "מודיעין ניוז" בתאריך 26/7/2007




Go Back  Print  Send Page
לייבסיטי - בניית אתרים